החיים המוות ומה שביניהם

לגוף שלנו יש יכולת ריפוי עצמי מדהימה . פעם הסבירה לי רופאת המשפחה שלנו כי הוכח מחקרית שמתוך כל 10 מקרים של דלקת אוזניים אצל ילדים אצל 7 מתחולל ריפוי ספונטאני. כיום גם מצאו חוקרים בתחום הסרטן כי הגוף שלנו מייצר תאים סרטניים גם כשאנו בריאים, אלא שבשונה מגוף חולה- הגוף הבריא מאתר ומנקה אותם כמו שהוא מנקה בכל יום המוני וירוסים שנחשפנו אליהם, את הפסולת שנלווית למזון שאנו אוכלים ולאוויר שאנו נושמים. בקיצור – מערכת מופלאה שאינה נחה לרגע ויש בה המון ידע.

אז מה בעצם משתבש בזמן מחלה?
כשהגוף יוצא מאיזון אחת הדרכים המופלאות שלו לאזן את עצמו ולהתפתח היא ... לפתח מחלה.

בואו נתבונן רגע במשחק המילים הבא: מחלה # החלמה.
המילה מחלה והמילה החלמה עשויות מאותם החומרים (אותיות), שכן המחלה נושאת בחובה את פוטנציאל ההחלמה, כך שדרך מה שמתחולל בגוף בזמן המחלה: עבודה מואצת יותר ומאומצת יותר של מערכות הריפוי הטבעיות של גופנו, ניקוי הרעלים שהצטברו במערכת ולא פחות חשוב – מנוחה, שאנו מאפשרים לעצמנו ברוב המקרים רק כש"אין ברירה" כי אנחנו ממש מרגישים רע.
כך הופכת המחלה, בתוספת ה' (החיבור שלנו לניצוץ האלוהי שבתוכנו), להחלמה ושוב חוזר האיזון לגוף. בדרך הגוף שלנו מתחזק, הוא עמד בעוד מבחן ולמד להתמודד. זו הדרך בה מחלות מחזקות את המערכת החיסונית ולא להיפך.
כך עובד הטבע האנושי שלנו, מחלה היא חלק מתהליכי האיזון הטבעיים שלנו.

אבל הרי לא כולנו חולים רק בשפעת או בדלקת אוזניים, הלוואי שכך היה. ומה בנוגע לכל אותן מחלות קשות, כרוניות או חשוכות מרפא? כאלו שהגוף לא מצליח להתגבר עליהן בעצמו?
וכאן אנו נוגעים בשאלה שבכותרת הטור שלי, שאלת מיליון הדולר : האם בחרתי בחיים? מחלה היא גם הזדמנות לבחירה מחודשת.

לכאורה – מה השאלה? מובן שכן... בפועל – לא תמיד ולא בהכרח. יש לנו בחירות שונות שנובעות ממקומות עמוקים ונסתרים. בואו ניזכר לרגע במצבי משבר שחווינו בחיינו. בתחושות הקשות שעלו ברגעי המשבר הפרטי שלי. מה אמר הקול הפנימי שלי שם? האם הבחירה הפנימית הייתה: "אני יכול/ה, אני אצליח!" או שהיה קול פנימי שאמר: "אין טעם, עדיף כבר למות מאשר לחיות כך..." או "זה כ"כ קשה, אני בחיים לא אצליח". בדרך כלל יש לנו גם מזה וגם מזה, אבל מה שחשוב הוא באיזה קול אנחנו בוחרים. כאן המקום של הבחירה. למה החלטתי להקשיב? למה נתתי את הכח שלי? האם נתתי את הכח שלי למשאלת החיים שלי או למשאלת המוות שלי?

מאחורי כל מחלה קשה או מחלה חשוכת מרפא מסתתרת "משאלת מוות" סמויה. ברגע שאנו נותנים את הכח שלנו למשאלת המוות שלנו היא כבר משתמשת בו בדרכים מתוחכמות. היא תימצא פרצה כל שהיא בעבודת הריפוי המופלאה של גופנו, תמצא את המקום בו הגוף חלש או נחלש ו"תתפוס עליו טרמפ". או תחליש אותו תוך שהיא חוזרת על הבחירה שלנו בדרכים מתוחכמות וגורמת לגוף להאמין שזו הבחירה שלנו.

ואז מתפתחת מחלה. בין אם זו מחלה "אוטו אימונית" (בה הגוף תוקף את עצמו) או מחלה קשה אחרת. אפילו מחלה כרונית, שניתן לחיות איתה לאורך שנים רבות אך באיכות חיים פחות טובה, מתחילה עם משאלת מוות כל שהיא.

הבשורה היא שזה בהחלט ניתן לשינוי! הבחירה בידינו יום יום ושעה שעה. אם אנו בוחרים בחיים עלינו ללמוד לזהות את המקום בו מסתתרת משאלת המוות שלנו. ברגע שנזהה אותה ונסכים לוותר עליה (ועל כל הרווחים המשניים שלה) נוכל להעביר במודע את הכח שלנו אל משאלת החיים שלנו. גם אותה נצטרך למצוא כמובן, אבל זה החלק הכייפי בעבודה הזו.

כשהבחירה שלי בחיים היא שלמה ומלאה היא אינה ניתנת לערעור. הגוף שלנו מקשיב לנו כל הזמן וכשהוא ישמע את הבחירה החדשה שלנו – הוא כבר יידע מה לעשות, שהרי לגוף שלנו יש יכולת ריפוי עצמי מדהימה.

עד כאן להפעם. שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא מלא בבחירות מופלאות.

שלכם – חגית