צורך קפוא (והילד הפנימי)
כתבה: חגית קרצו

מה הוא צורך קפוא?

צורך קפוא הוא צורך אמיתי, מהותי, שיש לכולנו כתינוקות או כילדים צעירים, אשר לא קיבל מענה בשלב מוקדם בחיינו. כתגובה הישרדותית טבעית אנו "מקפיאים" אותו מאחר וקיומו כצורך שאינו מקבל מענה מהווה עינוי קבוע וקשה עבורנו. כלפי חוץ נראה היה כאילו "ויתרנו" עליו אבל לא באמת.

בכל שלב בחיינו בו נוצרת תיקווה לקבל מענה לצורך הלא ממולא הזה, נחזור מיידית לצפות ולקוות למילויו, מבלי קשר לגיל או להקשר. התיקווה כי הצורך הקפוא ימולא גורמת ל"הפשרתו".

הצורך הקפוא המופשר אינו ניתן למילוי מבחוץ, הוא מהווה בור ללא תחתית. ככל שנשתדל למלא אותו באהבה, חמלה ורוך, ככל שנשתדל לתת לאדם שמולנו את מבוקשו – נמצא עצמנו עומדים שוב מול דרישה מוגברת ולא מציאותית להתחשבות, להבנה, לאהבה ללא גבול, לקבלה של כל שיגיונותיו. זה נראה יותר כמו ילד שאומר לאמא שלו: "את לא באמת אוהבת אותי, תוכיחי לי שאת אוהבת אותי באמת..." מאשר כמו יחסים בין שני מבוגרים.

דוגמא לצורך קפוא מופשר: אישה אשר בילדותה לא חוותה עצמה אהובה ע"י הוריה "הקפיאה" שלא במודע את הצורך הנ”ל. כשנכנס הגבר הראשון לחייה ומראה לה אהבה, הצורך הקפוא שלה מופשר אוטומטית, היא מצפה ממנו, באופן לא מודע, להיות עבורה כל מה שאבא ואמא לא היו עבורה. היא הופכת להיות תובענית מולו ובעצם במקום לתפקד בתוך הקשר הזוגי כאישה בוגרת, היא הופכת מבחינה רגשית, לאותה הילדה הקטנה שלא קיבלה די אהבה. הילדה הקטנה "מנהלת" את הקשר הזוגי.

הגבר שלה כמובן לא מבין מה קורה, ייתכן שהוא נהנה ממעמדו החדש כ"עולם ומלואו" עבורה אך הוא לא קורא את המפה נכון, ברגע הראשון בו לא ימלא את כל ציפיותיה הכמוסות מאבא ואמא – הוא הופך בעיניה לחסר רגש ואכזרי. היא עשויה להשתולל עליו מזעם רק מכיוון שלא אמר לה את המילים אותן ציפתה לשמוע. היחסים יתפוצצו בהאשמות הדדיות. האכזבה כפולה. אין פיתרון באופק.

למעשה - הוא לעולם לא יוכל להיות עבורה מה שהיא מצפה לו ממנו, היא לעולם לא תוכל לתפקד מולו כבת זוג בוגרת, בכל פעם שיהיה מספיק ביטחון ביחסים – יתעורר בתוכה הצורך הקפוא ויבלבל אותה ואת היחסים שלהם.

זה לא חייב להיות הגבר בחייה, הצורך הקפוא יכול "להפשיר" מול הבוס האכפתי במקום העבודה, המדריך בצופים או המרצה באוניברסיטה. זו יכולה להיות אפילו חברה טובה או קולגה.

איך מרפאים צורך קפוא?

צורך קפוא הוא חלל של "אין" אצל הילד הפנימי שלנו. לכן העבודה תיעשה על ידי האדם עצמו, עם הילד הפנימי. על מנת ליצור ריפו חייב להתקיים הכלל הבסיסי לפיו האדם לוקח אחריות מלאה על חייו.

בתהליך אין טעם "להתחשבן" עם ההורים, הנסיבות או הסביבה, גם לא להכביר הסברים על "המזל הרע" שלנו כילדים. פשוט מזמנים בעבודה פנימית, את הילד הפנימי בגיל הרלוונטי ורואים את הצורך האמיתי שהוא מציג, לפני שהפך לקפוא. את הצורך הזה (המקורי) אנחנו ממלאים בעצמנו.

המבוגר שבי מעניק לילד הפנימי שבי את מה שלא קיבל בילדותו. עבודה כזו יכולה להימשך זמן מה, והיא דורשת תחזוקה ונחישות. על מנת להצליח בתהליך ברמה הרחבה יותר, נחוצה מודעות, שלא ליפול לדפוסים הישנים של חיפוש מקור חיצוני למילוי החסך.

עבודה הנוגעת ברגשות תביא בעיקבותיה גם פורקן ריגשי. כשמופיע פורקן רגשי בזמן עבודה אנחנו לא אמורים להרגיע או לנחם את האדם שבתהליך, בוודאי שלא להיבהל.
פשוט להישאר נינוחים ולאפשר את המשך הפורקן הרגשי. לשם כך נחוץ שנהיה בהירים לגבי העובדה שהכאב העולה, הוא כאב ישן וכי כרגע האדם נמצא בתהליך ריפוי.

מה לעשות לגבי צרכים קפואים של הזולת?

מאחר ומדובר בבור ללא תחתית, הדבר היחידי היעיל שניתן לעשות מול צורך קפוא של הזולת זה לא להיענות לו. משמע: "להרעיב" אותו. לא להיענות לצורך של הזולת פירושו לפעול באופן המנוגד לאינסטינקט הטבעי שלנו כבני אנוש אוהבים.

איך מרעיבים צורך קפוא?

מסרבים להיענות לדרישות הסמויות או הגלויות שהצורך הקפוא מציב בפנינו. מסרבים. לא מספקים את הסחורה.
זה לא פשוט, כי לכאורה זה נראה ומרגיש כמו צעד אכזרי. עומד מולי אדם מורעב (ואין זה משנה אם לאוכל או לאהבה או למילה טובה) אם רק אטפח לו על השכם הוא יהיה מאושר (לרגע) ואני מונעת זאת ממנו, למרות שזה ממש טבעי לי לתת לו את מבוקשו. בחלק מהמקרים נחוץ פחות מאמץ לתת ויותר מאמץ למנוע.

בשביל מה זה טוב?

חשוב לזכור הסיבה ל"הרעבה" אינה אכזריות או חוסר אהבה, הסיבה היא שאנו יודעים כי מילוי אמיתי של הצורך יכול להגיע רק מהאדם עצמו.

אם נרעיב את הצורך הקפוא של זולתנו די זמן, הוא יתחיל להיות מודע אליו. זה לא מספיק אך זו ההתחלה. כאשר הוא ייעשה מודע אליו הוא יוכל לדרוש אותו באופן גלוי ולא באופן סמוי. בשלב זה אנו כבר יכולים לסייע יותר. הסיוע שנגיש כעת יהיה בעל משמעות אמיתית לחייו של האדם.

כשישאל, נוכל להסביר לו למה אנו נוהגים כך. אפשר לומר: שמתי לב שאת/ה מצפה לשמוע ממני מילה טובה בהקשר זה. אני רואה שיש כאן צורך ישן שלא סופק בעבר. האם את/ה רואה למה כוונתי? אם אנהג לפי ציפיותך לא תרוויח דבר, האם אתה מוכן להתבונן בזה יחד איתי?

לסיכום:
לכולנו יש צרכים קפואים, כמעט אף אחד מאיתנו לא קיבל באמת את כל מה שהיה זקוק לו בילדותו, למרות מאמצי הורינו. אם נטפל בילד הפנימי שלנו ונרפא יחד את החללים שנפערו שם בנפשו, נגלה כי החיים הרבה יותר יפים ומלאי שימחה וכי איכות החיים שלנו השתפרה לאין ערוך. עבודה עם הילד הפנימי היא העבודה המקדמת ביותר שנוכל לעשות למען עצמנו.

דרכים קיצוניות בהם צורך קפוא מציג את עצמו חיצונית:

• אי שביעות רצון קבועה.
• קושי להיות לבד. (כשאנו לבד הצורך הקפוא עולה ביתר שאת)
• כל סוגי ההתמכרויות למיניהן מרמזות על צורך קפוא שאפסה תיקווה למלאו. (לאוכל, לסיגריות, לסמים, לתרופות, למין, למתוק, לקניות ועוד). ולכן יש נסיון למלאו בעזרים חיצוניים.
•  אלימות מילולית או פיזית שאינה נשלטת.
  
•  רצף של מערכות יחסים שהסתיימו ברע.
  
•  אכזבות חוזרות ונשנות מאנשים.
  
•  תחושה פנימית ש"אין לחיי כל ערך".