למה צחקה האדמה
סיפור עם בדווי

יום אחד רכב לו בדווי על סוסתו האצילה בדרכו מן המאהל בו גר אל המאהל השכן. והדרך עוברת בין שדות הפלאחים. והעונה עונת החריש ובכל שדה עוסקים הפלאחים במלאכת החריש.

והנה באחד השדות הבחין הבדווי כי במקום לחרוש, מתגודדים הפלאחים בגבול שבין שתי חלקות שדה ונראים כמתדיינים בינהם. התקרב הבדווי הסקרן אל החבורה וברך אותם לשלום. נפנו אליו האנשים שבשדה והשיבו לו ברכת שלום.

"מדוע אינכם חורשים את האדמה?" תמה הבדווי.
והפלאחים השיבו לו : " נפל ביננו ריב ואנו שכנים. עד שלא נפתור את הסכסוך לא נוכל לשוב אל עבודת האדמה. האם תסכים לרדת מעל סוסתך ולשפוט ביננו?"
"האין מבינכם אדם ישר שישפוט בין הצדדים?" שאל הבדווי
"כל אחד מן הנוכחים קשור לאחד מבעלי המריבה" הסבירו לו "ואנו מחפשים לנו שופט שאינו מקורב לשום צד. אתה אינך קשור לאיש מאתנו, לכן משפטך נקי בעיננו. אנא, שפוט ביננו ואת אשר תשפוט נקבל עלינו כדין."

נעתר הבדווי – שבין כך ובין כך עתותיו בידיו ואינו ממהר לעולם – ירד מעל סוסתו האצילה, קשר אותה לגזע עץ סמוך ופנה להקשיב לצדדים הנצים. הציגו לו בעלי המריבה את בעייתם:

טען האחד: "שכני הזיז את האבן המסמלת את הגבול שבין שדותינו ובכך גזל במרמה שטח מאדמתי שלי."
ושכנו נשבע בחיי הנביא כי לא הזיז דבר ממקומו: "אדמתי היא, מדורי דורות" טען בתוקף "כאן עמדה האבן מאז ומעולם!"          זה אומר: "חלקת השדה הזו שלי היא" וזה אומר: "שלי".

הביט הבדווי בשני האיכרים ואמר להם: "ראו ידידיי, שמעתי את שניכם ואין בנמצא עדים. לא אוכל לשפוט ביניכם מבלי שאשמע את האדמה עצמה – שכן היא נושא הדיון."

הביטו הפלאחים זה בזה בתימהון בעוד הבדווי מתכופף ורוכן אל הקרקע ומניח את אזנו על האדמה ממש. דקה או שתיים רכן כך הבדווי בדממה ולפתע פרץ בצחוק גדול.

"צוחק אתה עלינו?" נעלבו הפלאחים.
"לא אני הוא שצוחק" התנצל הבדווי "האדמה היא שצוחקת…"
"וכי מדוע תצחק האדמה?!" רגזו הפלאחים.

"סיפרתי לה את שסיפרתם לי אתם קודם לכן" הסביר "והיא פרצה בצחוק גדול ואמרה: 'אמור לאנשים האלו - שרבים עליי כעל רכוש – כי אינני שייכת לא לזה ולא לזה, אך עליהם לדעת כי בבוא יומם יהיו שניהם שייכים לי… אמור להם לחדול מן המריבה ולחפש אחר האהבה' ."

הבינו הפלאחים את חכמת האדמה והתביישו מאוד על שראו עצמם כבעליה. הודו לבדווי וחזרו אל מלאכתם – הלא היא עבודת האדמה. ואילו הבדווי נפרד מהם לשלום, עלה על סוסתו האצילה והמשיך בדרכו אל המאהל השכן כשהוא נושא באמתחתו עוד סיפור לספר לעת ערב, מסביב למדורה.


האם גם אנו מתייחסים לפעמים אל אמא אדמה כאל חפץ, רכוש, סחורה עוברת לסוחר? ולא כאל מי שהיא באמת - ישות רבת עוצמה וחכמה, שממנה נוצרנו והיא מספקת לנו מזון ומהווה את הבסיס היציב של חיינו הגשמיים.

אני מזמינה אתכם, אלו שהנושא נוגע ללבכם, ליצור עימי קשר במטרה לעשות למען האדמה ולמען הקשר שלנו עמה.                                                                                            

חגית